על ענווה ומנהיגות
לעילוי נשמת אביתר ז"ל
משה הוא הדמות המרכזית בספר שמות, מן התיבה, דרך ההתבגרות בבית פרעה, יציאת מצרים ועד מתן תורה והנהגת העם במדבר. משה הוא סמל למנהיגות משולבת בענווה.
על משה נאמר: "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה"(במדבר י"ב, ג).
בפרשיות תרומה ותצווה אנו קוראים על בניית המשכן וכליו: המנורה, כרובים ומזבח, שולחן לחם הפנים ובגדי הכהן- החושן והאפוד, מעיל וכתונת, מצנפת ואבנט.
כלי ובגדי הכהן יוצרו מזהב, תכלת וארגמן, תולעת שני ושש משזר. בחושן שובצו אבנים טובות על שמות בני ישראל.
על אלו הדברים אמר ר' יהודה הלוי: "אשרי עין ראתה כל אלה הלוא למשמע אוזן דאבה נפשנו".
בין השיטין בפרשת תרומה נזכר עץ השיטה. ממנו עשו את השולחן, המזבח, הארון ועוד. ככתוב: "ועשית את המזבח עצי שיטים" (שמות כ"ז, א), וכן: "ועשית את הקרשים למשכן - עצי שיטים עומדים" (שמות כ"ו, ט"ו).
מתעוררת השאלה: מדוע נבחר למטרה חשובה זו דווקא עץ השיטה הצנוע, ולא עצים מלכותיים כמו הארז והתמר?!
חז"ל מפרשים במדרש: "למה עצי שיטים? לימד הקב"ה דרך ארץ לדורות, שאם יבקש אדם לבנות ביתו מאילן עושה פירות, אומרים לו: ומה מלך מלכי המלכים שהכול שלו, כשאמר לעשות משכן אמר לא תביא אלא מאילן שאינו עושה פירות - אתם קל וחומר" (שמות רבה פר' ל"ה).
ומהיכן היו להם עצי שיטים במדבר? - "יעקב אבינו צפה ברוח הקודש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר והביא למצרים וציוה לבניו ליטולם עימהם כשייצאו ממצרים" (על פי מדרש תנחומא).
זכתה השיטה להיות סמל לשמחה, כמו שכתבו רבותינו: "משנולד בן שתלו ארז ומשנולדה בת שתלו תורניתא- היא השיטה- משנישאו קצצו האילנות ועשו מהם חופה" (גיטין נ"ז, ע"א).
והנה, אף שנגזר על משה רבנו שלא ייכנס לארץ ישראל, משום שהיה עניו, זכה לראות את הארץ:
"אמר לו הקב"ה, עלה ראש הפסגה וראה בעיניך, ואמרו חכמינו ז"ל כי קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל לפני משה רבנו והראה לו כל דור ושמשיו, ודור ופרנסיו, שנאמר ויראהו ה' כל הארץ" (על פי מדרש אגדה לפרשת ואתחנן).
הענווה מביאה להשראת השכינה: "שכל מי שהוא עניו סופו להשרות שכינה עם האדם בארץ" (מכילתא דרבי ישמעאל לפרשת יתרו).
חכמים קישרו את הענווה לחכמה. על הפסוק: "החכמה מאין תימצא" (איוב כ"ח) נאמר: היינו שעיקר מעיינות החכמה מקבלים על ידי שאדם מחזיק עצמו לאפס ואיין. וכן אמרו חכמינו הקדושים: למה נמשלו דברי תורה למים, מה מים הולכים ממקום גבוה למקום נמוך, כן אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שדעתו שפלה עליו" (תענית ז' ע"א).
משום כך ניתנה התורה בהר סיני דווקא, כי החזיק הר סיני עצמו קטן מכל ההרים וממנו לומדים מידת השפלות.
יהי רצון שנזכה כולנו למידת הענווה, שהיא, כאמור, מדרכיו של הקב"ה - במקום גדולתו, אתה מוצא ענוותנותו.
אביתר ז"ל ,
היה אדם וחבר, שלמרות כל מעשיו הגדולים: עזרה לחברים, הצטיינות בלימודים ובספורט, חכמה ושאר המידות הטובות שהיו לו, למרות כל זה - מעולם לא שמענו ממנו אפילו מילה אחת של גאווה. ולא זו בלבד, אלא תמיד אף היה מקטין את עצמו ומשבח את חבריו.
ולוואי שנזכה ללמוד ממנו את מידת הענווה.
ינאי כהן