פרק שלישי: לבחור בחיים "ובחרת בחיים"
מספר חודשים לאחר האסון נתקלנו תוך כדי חיפוש חומרים באינטרנט במקרה של נתנאל איראני
ז"ל, תלמיד בן 16 מבי"ס "אורט" בירושלים, שטבע למוות בחמי טבריה בנסיבות דומות מאד לזה
של אביתר. הדמיון היה כל כך הזוי, שהרגשנו שמישהו בא ו"הפיל לנו את האסימון". באותו הרגע
קלטנו: האסון של אביתר היה יכול להיחסך, אם היו מיישמים אז את המסקנות הנכונות.
לאחר ששוחחנו עם המשפחה, הבנו שהיה ניסיון של טיוח נסיבות האסון. לאחר בדיקה קצת יותר
מעמיקה, הבנו שמדובר באסונות חינם. בכמעט "מכת מדינה". ב – 6 השנים שלפני האסון נהרגו 16
ילדים בטיולים שנתיים . 7 מתוכם בטביעה. וכ– 450 נפצעו בטיולים. (לא כולל את המקרים הרבים
אשר אינם מדווחים כלל ע"י בי"ס)
מאד חרה לנו, שאנשים ניסו לתלות את מותו של אביתר בגורל אכזר. היו שהגדילו לעשות, וקבעו
שהוא היה גלגול, או שהגיע לעולם הזה לחיים קצובים וקצרים.... ואנו שאלנו, מי אתם שתדברו
כאילו אתם אלוקים? מאיפה אתם יודעים מי היה אביתר וכמה שנים נקצבו לו? הרי רטוריקה כזאת
היא איוולת של ממש המבטיחה את האסון הבא חלילה.
איך נגדעו חייו של ילד מקסים, צדיק, אשר לא הגיע אפילו לגילמצוות? ולא לגיל עונשין, עשרים שנה ?
למדנו את הנושא מהפן ההלכתי וגם מהפן המקצועי והבנו את הדרך שבה עלינו לפעול, בבחינת
הצוואה של אביתר ז"ל, "ייעוד" מול "גורל"
בגמרא במסכת בבא קמא, בפרק שישי בדף ס' ע"ב מובאת הסוגיא על חובת השמירה והימנעות
מסכנות במכת בכורות במצרים. "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר" )שמות יב, כב(
הבבא הראשונה מסבירה, שהאיסור הוא רק לאותו הלילה. שמכיוון שניתן למשחית רשות לחבל
ואינו מבדיל בין צדיק לרשע . ויש אומרים שהצדיק נפגע קודם לרשע.
(ראה מה שאמר יעקב לבניו אם ירד בני ... יקראהו אסון. ושואלים חז"ל וכי בבית לא יקרה אסון?
התשובה: שבמקום סכנה השטן מקטרג ואין סומכים על הנס).
הבבא השנייה מפרשת, שמדובר באיסור בהלכות דאורייתא להכניס את עצמך לזמן סכנה, מהסכנות
הרגילות שיש בכל לילה ולסיטואציה של סכנה . בכל השנה ובכל הדורות : אל תצא לדרך בחושך.
תכנס לעיר ולמלון בעוד יום.
זהו חישוב סיכונים. סוף מעשה במחשבה תחילה. תכנן את דרכך מראש לדרך בטוחה ולזמן בטוח,
לאור יום. אל תכנס לחשכה .
הרמב"ן בפירושו לתורה (שמות יב, כב) מביא קל וחומר, שיש ללמוד מאבות האומה ומהנביאים, שאף
שהיו בשליחותו של מקום, הקפידו לחשב סיכונים "ללמדך שתהא נכנס בכי טוב ויצא בכי טוב. וכן
אתה מוצא שהאבות והנביאים נהגו בדרך ארץ, וישכם אברהם בבקר (בראשית כב, ג) וישכם יעקב
בבוקר (שם כח, יח) וישכם משה בבקר ( להלן לד, ד) וישכם יהושע בבקר ( יהושע ג, א) וישכם שמואל
לקראת שאול בבקר()ש"א טו, יב). והרי דברים קל וחומר, ומה האבות והנביאים, שהלכו לעשות רצונו
של מי שאמר והיה העולם נהגו בדרך ארץ, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה ."
ממשיכה שם הגמרא בעניין דבר שבא לעיר, מוטלת על האדם החובה להסתגר בביתו ועדיף לברוח
מהעיר ע"מ שהדבר לא יזיק אותו. הגמרא מספרת על רבא שהיה סוגר את חלונות ביתו בזמן שהיה
סכנת דבר בעיר .שאלו את הרשב"ש ( בשו"ת תשובה קצ"ה ) כיצד מועילה בריחה מהעיר כהתגוננות
מהדבר? הרי אם נגזר עליו מיתה בראש השנה, הרי ימות ממכת דבר זו, והדבר ישיגהו בכל מקום?
ואם לא נגזר עליו למות ממכה זו הרי אין צורך לברוח. דהיינו אין צורך בהשתדלות.
הרשב"ש השיב, שיתכן שאדם ימות קודם הזמן שנקצב לו אם לא נזהר במה שבידיו להיזהר. ולכן
כשיש דבר בעיר צריך לעשות השתדלות שלא להינזק ממנה. כלומר, האדם אינו יודע מתי ימות. אך
הוא מצווה לעשות הכול כדי לשמור על חייו. חז"ל קבעו "חמיראסכנתא מאיסורה" כלומר חמורה
סכנה. פיקוח נפש מאיסור. הקב"ה מחייב אותנו לבחור בחיים . בחירה בחיים איננה המלצה, היא
ציווי אלוקי "אך את דמכם מכם אדרוש" "ובחרת בחיים" האדם חייב לשמור על חייו ועל חיי הזולת,
"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" "מעקה תשים לגגך, לא תשים דמים בביתך" "ולא תעמוד על דם
רעיך" הרבה מקראות מדגישים את חובת הזהירות והשמירה על החיים.
גם הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים" כאשר מדבר על "היראה" תוקף בחריפות את האנשים שבשם
"הביטחון בה'", "הכול מלמעלה", ו"מכתוב", חיים בהפקרות, בחשבם, שאין קשר להתנהגותם
המתרשלת והמופקרת . הוא מביא גם את הגמרא על ר' טרפון שהחליט להחמיר כדעת ב"ש בעניין
"קריאת שמע בדרך". ב"ה פוסק, שאדם שנמצא בדרך (סכנה) יישאר על החמור, ויקרא "קריאת
שמע". ב"ש סוברים, שירד מהחמור ויקרא את "קריאת שמע" . כאמור ר' טרפון ירד בדרך מהחמור
וקרא שמע כב"ש. אמרו לו חכמים: "כדאי אתה להתחייב בנפשך על כך". כלומר, לא מדובר בהידור
מצווה, אלא בעברה, שאם היה נהרג היה אשם בכך, שסיכן את עצמו ואפשר את האסון.
גם "ספר החינוך" מסביר את חובת השמירה, ומבהיר, שאדם נתון לחוקי הטבע/הפיזיקה. כך שלא
יתפלא שאם ייפול מגובה רב, או יזרוק אבן על ראשו - יינזק.
אנו מאמינים בהשגחתו של הקב"ה, אך איננו מבינים תמיד את הנהגותיו בעולם, וזה משאיר אותנו
מאמינים אמתיים יותר מהחנפים, שמצדיקים בתירוצי כזב ושווא .
יחד עם זאת, מחובתנו לקיים את הציווי האלוקי לשמור על החיים. אדם שרואה בור ולא מגדר אותו
הרי עובר ב"לא תעמוד על דם רעיך".
יוצא איפה, שאין סתירה בין האמונה בהשגחה עליונה, לצורך לפעול בהשתדלות רבתית בשמירה
על החיים. אדרבה, אדם מאמין ישמור על חייו ועל חיי הזולת, ולא יכנס למצב סכנה בהתרשלות
ובחוסר תשומת לב. כפי שאמר הרב חיים סבתו באזכרה לאביתר ז"ל, בעניין "זהירות ובטיחות ע"פ
הרמח"ל", "סוסים רצים, אדם חושב ומכלכל צעדיו".
אנשי אמונה באים בכוח מעשיהם ומתקנים ומונעים אסונות חינם.
צדיקים יודעים לעמוד בתפילה על עם ישראל ולמנוע אסונות חינם, ולא לתרץ אסונות חינם.
הגמרא במסכת מכות מסבירה את היציאה של הרוצח בשגגה במות הכהן הגדול . מדוע תלו זה בזה?
שהיה לכהן הגדול להתפלל שבזכות הצדקות שלו, מעשה זה, של רצח בשגגה, היה נמנע. בהקשר זה
מביאה הגמרא את הסיפור על ר' יהושוע בן לוי, שהיה לומד עם אליהו הנביא כל יום. פעם אחת לא
הופיע אליהו הנביא לחברותא שלהם שלושה ימים רצופים. כשביקש ריב"ל לדעת מדוע נעדר אליהו
הנביא, ענה לו אליהו הנביא, שבמרחק ארבעה מילין ממך טרף אריה אדם, ולכן הענישו את ריב"ל על
כך. וכל זה למה? הרי מה היה יכול לעשות? הוא אפילו לא ידע על האסון? על כך ענה לו אליהו הנביא:
שהיה עליו להתפלל על עם ישראל, שלא יקרה להם אסונות .
בגמרא מסופר, שהיו שנים שלא הפילה אישה פרי ביטנה, ולא נראתה הקשת בענן וזה בזכות אותם
הצדיקים שחיו באותה תקופה.
עוד מסבירים חז"ל מדוע נסמכה פרשת "עגלה ערופה" לפרשת "כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו
ה' בידך"? לומר לך, שאם אתה רוצה לנצח את אויביך במלחמה, עליך לוודא שלא יהא בך דם נקי .
ועוד ניתן ללמוד מסיפור איוב, שלא לכל אסון יש קשר של חטא . וניסיון להצדיק אסון הרי הוא
כחנופה . וה' שונא חנפים.
הרב חיים דרוקמן שליט"א באזכרה לאביתר ז"ל הסביר, שיש עונש על חטא. ויש שהתוצאה היא
העונש. אם אבא אומר לבנו תלבש בבגד חם ע"מ שלא תתקרר. והבן לא הקשיב לו והתקרר, האם
נאמר שהוא נענש ? לא, ודאי, שלהתנהגותו המתרשלת והמופקרת יש השלכה ישירה לתוצאה .
מסופר על אדם שהגיע לעיר, וראה שהכרוז מכריז על עצרת התעוררות ותשובה עם תעניות. שאל מה
קרה? ענו לו שיש הרבה אסונות בעיר. הרבה ילדים נהרגים. שאל איך נהרגים? ענו לו: יש ברחובה
של עיר ליד גן השעשועים בור עמוק, והילדים נופלים בו ונהרגים. תמה על כך האורח מאוד, וביקש
לעמוד מקרוב ולבדוק הכיצד יתכן הדבר? לתדהמתו גילה שהבור לא מגודר, ואינו מכוסה, וקרוב
הוא לאזור משחקי הילדים. צעק האורח : שוטים שכמותכים תסגרו את הבור. מה מועילה תפילה
וצעקה ותעניות, אם הבור פתוח? הזו תשובה? הרי אתם תולים את סירחונכם בה', ומאפשרים
אסונות חוזרים ר"ל.
ראש הישיבה הרב נחום אליעזר רבינוביץ שליט"א , שדיבר באזכרה לאביתר ז"ל, מביא את דברי
משה רבנו בהוראתו לאהרון הכהן, על חובת הזהירות של הכוהנים והלווים בעובדתם בקודש. "ויחיו"
דהיינו, עבודה בקודש אינה ערובה להגנה על התנהגות מרושלת ומופקרת אלא, אדרבה, יש חובה
והקפדה להיזהר יותר עם עובדים בקודש. רק אם תזהרו ותשמרו תחיו .
לא מספיק לדעת, שחובה לשמור על החיים . חובה ללמוד את הלכות הדאורייתא, הלכות בטיחות,
הנלמדים מציווי "לא תעמוד על דם רעיך" כפי שאמר הרב ד"ר בני לאו באזכרה לאביתר ז"ל.
באותה אנלוגיה לדברי "החפץ חיים" "במשנה ברורה", איך אדם ידע לשמור שבת, אם לא ילמד את
הלכות השבת? איך אדם ידע לשמור על חייו וחיי הזולת אם לא ילמד ויטמיע את כללי הבטיחות .
"לא עם הארץ חסיד" – הבורות היא מסוכנת.
חז"ל מעירים על ארבעה הבנים. הבן שאינו יודע לשאול, מצבו חמור יותר מבן הרשע. כיצד יתכן?
הרי הבן הרשע עושה במזיד, להכעיס? הוא יודע שאסור ועושה ? התשובה היא. הבן הרשע אם יעשה
תשובה הרי ידע כיצד לנהוג נכון. אך זה שהוא בגדר בור, לא יודע גם אם ירצה לעשות טוב- כיצד
לעשותו . נמצאנו למדים, שההבדל בין הרשע לבור הוא לא רק בכוונת המעשה, אלא בידיעת המעשה.
הרשע יודע מה רע, ומחליט לעשות רע, אך אם יתקן, ידע לא לעשות רע אלא טוב. הכסיל והבור,
לעומתו, גם כשירצו לעשות טוב, לא יעלה בידם שהרי אינם יודעים . הבורות והבערות היא לא רק
חרפה אלא סכנת נפשות של ממש.
לאור כל האמור החלטנו שאין אנו יודעים, אלא את מה שגלוי לעין. ואת זה אנו יכולים לשנות.
החלטנו שאנו נפעל באופן שונה. אנו נעשה הכול כדי שלא יטייחו את נסיבות מותו של אביתר. שיסיקו
ממקרה המוות של אביתר את המסקנות הנכונות ויפיקו מהם לקחים. לא נוכל להרשות שמקרים
דומים, של מוות בטיולים יחזרו. המציאות דורשת, שילד שיוצא לטיול יחזור ממנו בשלום.
החלטנו להקים אתר הנצחה באינטרנט לאביתר ז"ל, המאגד את כללי הבטיחות בצורה רהוטה
ומתומצתת להגברת המודעות לבטיחות בטיולים. )כתובת האתר: ) https://www.evyataravivi.org
כתבנו את התובנות שלנו בעקבות האסון, ליקויים ופתרונות. הבאנו את רשימת התובנות בפני שר
החינוך ואנשי משרדו באגף לביטחון ובטיחות. ופעלנו ליישמה אחד לאחד. הרגשנו שדברים מתחילים
לזוז, לאור אסוננו הטרגי ובשל 15 מקרה הטביעה שהיו בשש שנים האחרונות 7 מתוכם נגמרו במוות,
משרד החינוך החליט לאסור בחוזר מנכ"ל החדש, את הכניסה למים בעת הטיול במערכת החינוך
ותנועות הנוער .
בתיאום עם האגף לביטחון ובטיחות במשרד החינוך הוצאנו את "דף ההמלצות למורה ולהורה
ולתלמיד לקראת הטיול השנתי ". הוצאנו דף המלצות נוסף לקראת הקייטנה והרחצה בבריכות ובו
פירוט כללי בטיחות עם דגש לקיום אישור הורים לשחייה, המצהיר שבנם יודע / אינו יודע לשחות.
ולקיום מבחן שחייה בפועל בברכה ע"י המציל שבאחריות הצוות החינוכי. לחלקם לזוגות ולסמן
את אלה שאינם יודעים לשחות, ואף לסמן את המורים המשגיחים על התלמידים במים ומחוץ
למים ביחס מורה אחד על כל 15 תלמידים. עליהם להיות צמודים לתלמידים ולפקח ולשלוט על
כל התנהגות חריגה. כמו כן חובה לחלק את הברכה במצופים למים רדודים בינונים
ועמוקים .כינסנו פעמיים את וועדת החינוך של הכנסת. הגענו עד למבקר המדינה, וכינסנו פעמיים את וועדת
ביקורת המדינה בכנסת בנושא "דו"ח מבקר המדינה, בטיחות בטיולים במערכת החינוך", והבאנו את הדברים
לסדר היום הציבורי. לתודעה של כל הגורמים האמונים על ביטחון ובטיחות תלמידי ישראל. יש קשר ברור בין
סמכות לאחריות. המחוקק קבע שהמנהל והמורה אחראים על בטיחות התלמידים כחובה חקוקה של שמירה
בנאמנות כאפוטרופוס בשכר, שהיא יותר משמירה אב על בנו. אך לא מספיק להגדיר מי אחראי, יש לתת כלים
טובים ומועילים יותר, אשר יסייעו למנהל ולמורה ע"מ שיצליחו בחובתם בשמירה על בטיחות ילדינו.
על כן פעלנו בשיתוף משרד החינוך להוצאת ריענון הנחיות מתומצת למנהל עם דגש על תפקיד המורה
ואחראי הטיול בחוזר מנכ"ל משרד החינוך .
פיתחנו מיזם שנקרא "לטייל בבטיחות", משחק להכרת הארץ תוך חישוב סיכונים ושמירה על כללי
הבטיחות. המיזם מלמד את התלמידים והמורים בצורה חווייתית ומהנה ,לצד הכרת הארץ, מהו
"חישוב סיכונים". כיצד נערכים כראוי לטיול, וכיצד מטפלים בתקלות, איך עוצרים את הדרדרות
האירוע לאסון טראגי. )לדוגמא: נקלעתם לחשכה, עצרו והמתינו במקום לבא החילוץ. ( רווח נוסף
ממיזם זה: עוד 300 זוגות עיניים של תלמידים בכל טיול, שישמשו כבקר, שהרי מנהל ומורה שלימדו
את הנהלים, לא יוכלו להפר אותם בטיול, כי התלמידים ידעו ובמידת הצורך ידווחו להורים, ובכך
נימנע אסונות חינם. המיזם הופעל בישיבת "חורב" יחד עם תנועת הנוער, "עזרא" כפיילוט, במעמד
טקס הסרת הלוט ברחבת האמפיתיאטרון בישיבת "חורב" ע"ש אביתר אביבי ז"ל.
ביום זה הועבר לכל צוות הרמי"ם והנהלת הישיבה הרצאה בלווי מצגת של מנהל אגף בכיר לביטחון
ובטיחות במשרד החינוך, מר אריה מור בנושא בטיחות בטיולים. המיזם עתיד להיות מופץ בכל בתי
הספר ותנועות הנוער בארץ.
פתחנו מיזם נוסף - תוכנה ממוחשבת, עם מפות דמוגרפיות באפליקציה לסמארטפונים אשר תסייע
רבות למטיילים, עובדי הוראה ותלמידים. בתוכנה יש התראות בזמן אמת על סיכונים במסלול, מעקב
על המטיילים, שאינם חורגים מהמסלול ועוד.
גם הכנסת ספר תורה לעילוי נשמת בננו האהוב והיקר אביתר ז"ל לישיבת "תורה ומדע" שליד "מכון
לב" הייתה בסימן הגברת המודעות לבטיחות בטיולים .
במעמד זה דרש הרב חיים סבתו שליט"א על החשיבות של כבוד לומדי ומלמדי התורה, "הני טפשאי
דבבלאי דקמיי בפני ספר תורה ולא קמיי בפני תלמיד חכם" ברוח זו נאמר שאנו רואים בכל ילד וילדה
ספר תורה חי ומהלך. עולם שלם של הבטחה עם שנים רבות לחיות, להצליח, לשגשג ולהקים בית
נאמן בישראל. והעבודה עוד רבה...
הבחירה בחיים היא צורך, לא רק עבורנו, אלא עבור משפחות רבות בעם ישראל, שאנו מבקשים
לחסוך מהם את הטרגדיה והסבל הנורא שעברנו, ועליו קראתם, ע"י שנמנע אסונות חינם ובכך ניתן
חיים לצעירים.
אנו בחרנו להנציח את אביתר ז"ל בצרור החיים, בחייהם של רבבות התלמידים שיחיו בזכותו.
אביתר, נזכור אותך לעד .
כ"ז תשרי תשנ"ח – כ"ב אייר תש"ע
ת.נ.צ.ב.ה.
