גבולות ארץ ישראל לפי ברית בין הבתרים - אריאל ישראל ורועי חיימוף
מבוא
במשך עשרות שנים כספו אנשים לארץ-ישראל. אנחנו שזכינו לגור בארץ ולעבוד בה, זכינו ללמוד עליה ולעסוק בגבולותיה המקראיים והעכשוויים. ואנו מקווים שנזכה לגבולות ארץ ישראל השלמה ולביאת הגואל.
בתור התחלה נביא את הבטחת ה' לגבולות הארץ בברית בין הבתרים:
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ. וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי ה' בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל. וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר. וַיֵּרֶד הָעַיִט על הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה. בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת. אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי. וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים. וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי". (בראשית טו, ז-כא)
ברית בין הבתרים, היא ברית שיש לה אופי היסטורי ולאומי. הבטחת הארץ מופיעה בה לאחר שנגלה לאברהם עניין התהליך ההיסטורי של שעבוד מצרים והגאולה ממנו. עם ישראל היוצא ממצרים יורש את ארצו. ירושה זו מחייבת כיבוש שהוא בהכרח בעל אופי לאומי. גבולות הארץ המובטחת בברית זו, יהיו בעלי אופי לאומי גם הם. הם משתרעים "מנהר מצרים ער נהר פרת", וכוללים בתוכם את ארצות עשרת העמים (הקיני, החתי, הפריזי...).
הרקע
רש"י מצא קשר בין כריתת הברית לבין האירוע שקדם לו: מלחמת חמשת המלכים בארבעת המלכים, והוא מפרש: "כל מקום שנאמר אחר סמוך, אחרי מופלג. אחר שנעשה לו נס, זה שהרג את המלכים, והיה דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי. לכך, אמר לו המקום:" אל תירא אברם אנכי מגן לך" - מן העונש שלא תיענש על כל אותן נפשות שהרגת. ומה שאתה דואג על קבול שכרך, שכרך הרבה מאד" (ט"ו,א') - רש"י סבור שכאשר כתוב "אחר" יש קשר בין שני האירועים ובמקרה זה אברם חש שנעשה לו נס ועכשיו לא יגיע שיהיה לו יורש שיממש את ההבטחה שקבל לרשת את ארץ כנען. העדרו של יורש פוטנציאלי הביא לכך שכאשר יצא מחרן הוא הביא עימו את לוט בן אחיו. לפי בראשית רבה במטרה שהוא יהיה יורשו. ועכשיו, לוט עזב אותו ופנה להתיישב בסדום. רבי נחמיה אמר:"כעס היה לו להקדוש ברוך הוא, בשעה שהיה מהלך לוט עם אברהם אבינו, אמר הקב"ה: אני אמרתי לו לזרעך נתתי את הארץ הזאת והוא מדביק את לוט בן אחיו כדי לירשו". יורש פוטצנציאלי שני, ישמעאל, גורש למדבר ועתה נותר עבד אברם אליעזר :"וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי, יוֹרֵשׁ אֹתִי". הקב"ה מבטיח לאברהם:" לֹא יִירָשְׁךָ זֶה: כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ". אברהם אבינו מאמין "וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה", אבל הוא מבקש אות :" וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי ה', בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה.(ח') וכן מופיע ברית בן הבתרים:
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו, קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ; וְתֹר, וְגוֹזָל. וַיִּקַּח-לוֹ אֶת-כָּל-אֵלֶּה, וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ, וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ, לִקְרַאת רֵעֵהוּ; וְאֶת-הַצִּפֹּר, לֹא בָתָר. וַיֵּרֶד הָעַיִט, עַל-הַפְּגָרִים; וַיַּשֵּׁב אֹתָם, אַבְרָם. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם; וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו" ( ט"ו, ט'-י"ב)
בברית משתתפים, לפי המתרגמים כמה חיות:
עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת - תרגום אונקלוס אומר: "עגלים שלשה", תרגום יונתן בן עוזיאל - "עגלה בת שלש שנים"
וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת- בהתאמה :"עזים שלושה" ו"עז בת שלש שנים".
וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ - בהתאמה : אילים שלושה" ו"אייל בן שלש שנים".
וְתֹר, וְגוֹזָל - בהתאמה: "ותור ובן יונה", "ותסילא בר יון" ותרגום ירושלמי מוסיף "ותורין ובן יונה".
כל אלה נחצו, האחד כנגד השני ואת העוף לא חצה. העיט נחת על הפגרים. לפי תרגום יונתן:"וירדו אומות עובדי אלילים – (הם נמשלו לעוף טמא) לבוז נכסיהם של ישראל ותהיה זכותו של אברהם מגינה עליהם".
נחל מצרים הוא הגבול הדרומי-מערבי של ארץ ישראל. לפי אחד המפרשים, המשכו למזרח הוא נחל צין וכך הגבול הדרומי של הארץ מתוחם בנחלים, בדומה לגבול הצפוני נהר פרת וכן גבולות אחדים בין נחלאות שבטי ישראל.
הזיהוי של נחל מצרים אינו חד-משמעי: יש המזהים אותו עם "ואדי אל-עריש" - הנשפך לים התיכון ליד העיר "אל-עריש" בחצי האי סיני, אחרים מזהים אותו עם הזרוע הצפונית של נהר הנילוס בקרוב ל"תעלת סואץ" של היום ויש המגיעים עד לנהר הנילוס עצמו.
סיכום
במאמר זה ראינו עד כמה גבולות ארץ ישראל לפי המקרא נחרצים. אבל כמה שהם נחרצים, אנו עדיין לא יודעים בבירור היכן נמצאים הגבולות הללו. על זה אפשר לומר "תיקו" = (ר"ת- תשבי {אליהו הנביא} יתרץ קושיות ובעיות) ובעזרת ה' נקווה שנדע במהרה את גבולות הארץ המובטחת.
המאמר מוקדש לזכר אביתר אביבי ז"ל
שהיה אדם צדיק ובעל מידות טובות ותמיד האיר פנים
יהי זכרו ברוך
בטעינה...
