מעשה לפני הפסח
יואל מרציאנו
מוקדש לזכרו של אביתר אביבי ז"ל
מעשה שהיה בחכם וברשע שיצאו לפני הפסח מן ההגדה לראות בבני האדם.
ישבו בקרן זווית עד שנקרה לפניהם עני מרוד, שמו עינם עליו לדעת מעשיו.
חיזר העני אחר פתחי דלתי עשירי המקום וניכר כי לא שפר עליו מזלו.
כל אימת שפתח אחד העשירים דלתו, היה מרכין פניו וכובשם בקרקע.
שואל העני ופושט ידו ומסמן בה צורת עיגול כגודלו של מטבע, כנגדו היה מנענע העשיר לשלילה וסוגר בעדו.
לפי שעמדו מרחוק לא שמעו שאלתו, רק שפתיו נעות וקולו לא נשמע.
כך עבר העני כל אותו הכרך עד שנראה כי נואש. נח קמעה וחזר ומשך עצמו לבקש את אחרון בתי העשירים שבעיר. אלא שלא כמעשה הראשונים מעשה זה.
דפק העני בדלת ופנים זועפות נגלו לו.
פתח העשיר בדברים קצרים, והעני מנגד, הרכין ראשו כבראשונה והשיב בקצרה.
שמע העשיר דבריו ומצא בהם עניין. הוציא העני טבעת מכיסו ואבן יקרה בראשה. התבונן העשיר בטבעת והוציא צרור מטבעות לתתם לעני.
מה השיבו העני, אין אנו יודעים, אך נדמה היה כי בא עימו במשא ומתן, העשיר דוחף מטבעותיו לידי העני והאחרון מבקש לדחותו בשתי ידיו כעומד על המקח, עד שנתרצה העני נטל הצרור והעשיר נטל הטבעת.
עמדו החכם והרשע ולא ידעו את נפשם.
פתח החכם ואמר: "אשרי תמימי דרך", קפץ הרשע והשיב "נבל שמו ונבלה עמו" – החלו מתקוטטים עד שביקשו דעתו של אליהו הנביא שדינו דין אמת.
התרצה אליהו לשפוט ביניהם לפי שקרוב היה אצלם (בהגדה) וביקש לשמוע אשר ראו, וסיפרו לו.
השתומם והשיבם: "אין אתם חולקים בפרטי המעשה ומדוע חלקתם בפסק דנכם".
קפץ הרשע והשיב: עני זה מלסטם הבריות ומטרחן, מחזר על הפתחים, מעמיד פני מסכן ובאמתחתו טבעת יקרה.
יום שלם הטריח עליו אנשי עירו – אך הללו שידעו מעלליו השיבוהו ריקם.
משראה שכלתה אליו הרעה ומעות חינם אין, פנה אל הבית האחרון והוציא טבעתו ולאחר דין ודברים, כדרכם של סוחרים, מכרה בדמים מרובים.
הרי זה נבל מנובל, במקום שאמרו: יפשוט אדם עור נבלה בשוק ואל יזדקק לבריות, בא זה ומבקש לפשוט ממון אנשי עירו בעורמה.
תמה החכם, ראה אליהו הנביא בתמהונו ושאלו: ומה ראית אתה?
השיבו החכם: עני צדיק וישר דרך המחזר אחר הפתחים לקיים מצוות 'השבת אבידה'. שניסיון גדול עשה עמו ה' יתברך ועמד בו.
לפי שמצא טבעת יקרה, שאין שני לה, ולא עלה בליבו לקחתה, אלא נזדרז לחפש אחר בעליה. לפי שיעורה ידע שבעליה בעל ממון הוא, אמר אצא ממקומי אל מקום מושבם של עשירי העיר.
טרחה גדולה טרח, השאיר מלאכתו ונטל מלאכתם של מחזרי פתחים. מבויש כמידת עניותו עבר מבית לבית וחשבוהו כולם למקבץ נדבות. היה אותו עני מרכין ראשו לפניהם ושואל: שמא אבד כבודו טבעת יקרה ואשיב לו אותה אחר סימנים?
היו משיבים לו בשלילה בדרך כבוד, שראו שמעשיו סתומים.
כל אותו היום חיזר העני אחר אותה מצווה וראה כי לא נותר אלא בית אחד.
דפק בדלת ופתח העשיר. ראה העשיר את העני ולבושו, בז לו בליבו, ואמר לו דרך צחות: באיזו מצווה רוצה כבודו לזכותני, מתנות לאביונים כבר נתתי וקמחא דפסחא זה עתה שילמתי, וכבר באת לבקש מעות כיפורים?
התכווץ העני, השפיל מבטו והשיב בענווה: כבודו, טבעת יקרה מצאתי,
שמא שלך היא ותקבלה על פי סימנים.
נאלם העשיר והחווירו פניו, שידע שחטא וגאוותו הביאתו לכך, פשפש בכיס מעילו וראה כי טבעתו איננה. נצטער צער רב והחל מגמגם ומשיב בשפה רפה.
אכן אבדה טבעתי ואלו סימניה. מיד הוציא העני הטבעת, שהכיר יפה שהיא שלו וביקש לתתה לעשיר. ביקש העשיר לגמול לו על מצוותו בממון רב אך העני סירב.
הפציר בו העשיר ונשא ונתן בו כדרכם של סוחרים עד שחתם בלשון שבועה:
"אם אין אתה מקבל שכר טרחתך, הריני מפקיר טבעתי בידך".
אמר העני בלבו: מצווה חביבה זו שעמלתי ויגעתי בה זמן רב, תכף אובדת בדמים מועטים. אתרצה ואטול שכר טרחת היום שאבד ואביא אוכל נפש לאנשי ביתי ולא האבד המצווה. הנהן העני בראשו, פשט העשיר את ידו קיבל הטבעת ומסר המעות, והתבונן בעני כמבקש לשאול דבר מה. הפנה העני פניו וחזר אל ביתו.
פתח אליהו הנביא ואמר לחכם ולרשע: שובו אל מקומכם שלכך נוצרתם, וידון כל מסב דין לעצמו, שאדם רואה לעיניים ומתבונן מהרהורי ליבו.
כפי שיעור מידתו כך נראה עולמו, נמצא שנוטל מעין גזר דינו עוד בעולם הזה, שמראות חייו נדמות לו כצלמו. והוא מעניין שצוונו שלא יהיה צלמו עבודה זרה, ש"בצלם אלוקים עשה את האדם", "מה הוא רחום וחנון אף אתה רחום וחנון" מה הוא "ארך אפים ורב חסד" אף אתה כך וכן על זה הדרך.
קיבלו החכם והרשע פסקו ואמרו: דין אמת עשה עמנו ודין אמת יעשה כל שומע המעשה, מה חשב בתחילה ועם חלקו של מי רצה בסוף.
***
"אדם רואה לעיניים ומתבונן מהרהורי ליבו.
כפי שיעור מידתו נראה עולמו,
נמצא שנוטל מעין גזר דינו עוד בעולם הזה,
שמראות חייו נדמות לו כצלמו"
(מתוך סיפורי "מעשה לפני הפסח")
הצורה שבה אנו חווים את חיינו אינה תלויה רק במציאות שסובבת אותנו אלא במידה רבה במבנה האישיותי שלנו. כיצד אנו שופטים את העולם, מאיזה עולם של מושגים וערכים ומאיזו תודעה. לכן, פעמים רבות שהמציאות והתודעה שלנו משתקפות זו בזו – ואדם זוכה לחוות את עולמו לפי מידתו שלו.
אתר ההנצחה לזכרו של אביתר אביבי ז"ל משרטט קווים לאישיותו של נער אהוב, נעים הליכות, טוב ומטיב עם הבריות אשר מצא חן ושכל טוב בעיני כל רואיו. האתר גדוש תיאורים של עזרה וחסד של אביתר כלפי חבריו וכיצד ראה ושפט את הסובבים אותו בעין טובה ובלב מבין. קריאת ההספדים והסיפורים אודות אביתר מראים כיצד ההסתכלות הטובה שהייתה לאביתר על הזולת, לא רק שיקפה את המציאות בעיניו, אלא גם הביאה אותו לעשייה של חסד ונתינה והשראת שמחה על הסובבים אותו.
תהי נשמתו צרורה בצרור החיים
יואל מרציאנו
בטעינה...