בס"ד, כסלו תשע"א
חנוכה וסוכות הרהורים על הקשר ביניהם - הרב יצחק דור ראש ישיבת "חורב"
לע"נ תלמידנו היקר אביתר אביבי ז"ל
בפרק המתאר את טיהור המקדש בספר חשמונאים ב', מופיע:
ובשמחה הם חגגו שמונה ימים באורח של חג הסוכות, בזכרם שלפני זמן קצר הם עשו את חג הסוכות
כשהם רועים במערות כחיות,
לכן בהחזיקם ענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו.
ובדעת כולם נמנו וקבעו לכל עם היהודים לחג מידי שנה בשנה את הימים האלה"
(חשמונאים ב' פרק י')
גם בשני מקומות נוספים בספרי החשמונאים נזכרת הקבלה בין חנוכה לחג הסוכות, באגרות אשר נשלחו למצרים
זמן מה לאחר טיהור המקדש ובהם הסבר על חנוכה ודרישה ובקשה לעשות את חג הסוכות.
אם נעיין בדברי חז"ל בגמרא נראה שהקשר בין חג החנוכה לחג הסוכות הוא קשר מובהק:
א. שיטת בית שמאי שביום הראשון מדליקים שמונה נרות ופוחת והולך, מבוארת בגמרא לדעה אחת שזה כנגד
"פרי החג", כלומר כנגד הקרבנותשל חג הסוכות שפוחת והולך.
ב. נר חנוכה שהושם למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי.
ג. "אסור להרצות מעות כנגד חג חנוכה". הנימוק שמביאה הגמרא בסוגיית חנוכה הוא הקשר לקישוטים בסוכה,
שהם מוקצה ולכן גם נרות חנוכהיהיו כמו קישוטי סוכה.
ד. מסכת סוכה מסתיימת בסיפור על מרים בת בלגה שהלכה ונישאה לסרדיוט אחד ממלכי היוונים, והיתה
מבעטת בסנדלה על גבי המזבח ואמרה:
לוקוס לוקוס (זאב זאב) עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואינך עומד להם בשעת דחקם.
אי אפשר להתעלם מכך שחז"ל בחרו לסיים את המסכת העוסקת בדיני סוכה בסיפור על מעשה מתקופת
המרד החשמונאי.
ה. סוגית חנוכה נמצאת בפרק שני במסכת שבת. היא פותחת בדיון על "פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין
מדליקים בהם בשבת אין מדליקים
בהם בחנוכה". הסוגיה הקודמת לפתיחה זו עוסקת בפתילות ובשמנים שאפשר להדליק בהם במנורת המקדש,
ובשמחת בית השואבה בסוכות.
כלומר, ניתן לומר שסוגית הפתיחה של הלכות חנוכה עוסקת בשמחת בית השואבה.
ו. חנוכתו של בית המקדש הראשון היתה סמוכה לחג הסוכות, וכך נאמר בספר מלכים א' ח' "ויעש שלמה את
החגוכל ישראל עמו... שבעת ימים, ארבעה עשר יום. ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך.
הלכו לאהליהם שמחים וטובי לב".
ז. בזמנו של חגי הנביא, לפני הקמת בית המקדש השני, בסוף חג הסוכות נאמרת הנבואה:
"בשביעי בעשרים ואחד לחודש (הושענא רבה) היה דבר ה' ביד חגי הנביא לאמור... מי בכם הנשאר
אשר ראה את הבית הזה בכבודו הראשון... גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון".
כלומר בהושנא רבה יש לנו נבואה על כבוד הבית השני (כבוד פירושו גילוי שכינה) ובכ"ה בכסלו –
בספר חגי, הונחה אבן הפינה לבית המקדש השני.
אותו בית המקדש השני לא היה כבודו גדול מן הראשון, בהנחה פשוטה שהכבוד הוא גילוי השכינה.
עשרה ניסים לא היו בבית שני, אלא רק בבית ראשון. רש"י בספר חגי מסביר שגילוי השכינה והניסים
המוזכרים בספר חגי מתייחסים לחנוכת בית חשמונאי, ועליהם נאמרו הנבואות הנכבדות של ספר חגי.
אין א"כ ספק בדבר הקשר שבין חנוכה לסוכות. אפשר לומר שבבית חשמונאי כשתקנו את חנוכה לדורות.
הם ראו בעיני רוחם כמודל מייצג את חג הסוכות.
סוכות הוא חג רוחני במהותו, חג שבו אנו חוזרים אל הפשטות, הטבע והרוח. היציאה מן הבית אל הסוכה,
ומצוות ארבעת המינים מבטאים משהו טבעי, טהור ופשוט, שעובר מן האיסוף של התבואה והנכסים לשמונה
ימים של פשיטות, צניעות וחיי רוח (זוהי אחת הסיבות לקריאת קהלת בסוכות).
היציאה אל הסוכה היא גם יציאה מחיים רגילים לחיים תחת צל השכינה
(צילא דמהימנותא). וסוכות הרי הם זכר לענני הכבוד, כבוד ה' ושכינתו השרויים בנו.
מתתיהו ובניו הובילו את מרד החשמונאים ממרד דתי תרבותי למרד לאומי ולהקמת מדינת החשמונאים.
בבסיס המאבק ביוונים עמדה השאלה התרבותית רוחנית, תרבות יוון מול תרבות ישראל.
נס פך השמן והניסים שנעשו לבת חשמונאי היו מעין השראת שכינה בזעיר אנפין, מעין ברכה אלוקית לבית
חשמונאיוכאילו אמירה אלוקית המחזקת את דרכם ומעשיהם.
החג שסימל עבור החשמונאים את ניצחון הרוח והתרבות היהודית והיציאה לחיים של משמעות רוחנית
היה חג הסוכות.
חנוכה הוא חג בו התחנכו לדעת כי יש השראת שכינה בבית שני ויש שכינה בארץ. סוכות וחנוכה, אם כן,
הם המשך ישיר מבחינה רעיונית.
יהיו דברים אלה לזכרו הטהור של אביתר ז"ל,
אשר מסכת חייו הקצרה היתה חיים בצל השכינה,
ובגילו הצעיר כבר הספיק לחיות חיי טהרה
וקדושה, תורה ומצוות.
הרב יצחק דור
ראש הישיבה
בטעינה...