מחיית עמלק - אלרואי שוקרון ואורי גריינר
מקורות מן הכתובים:
נאמר בדברים פרק כ"ה פסוקים י"ז-י"ט- "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים. והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח".
שואל הרמב"ם, מדוע נאמר הציווי פעמיים: "זכור" ו-"לא תשכח"?
עונה הרמב"ם: "זכור"-בלב, "לא תשכח"-בפה.
אומר הספורנו:אנו צריכים להרוג ולהשמיד כל זכר מעמלק, אבל מדוע צריך להרוג גם את החיות של העמלקים, שנאמר "וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר"?
עונה הרד"ק: שכאשר יראו את השלל, יגידו זה משלל עמלק ובכך לא ימחה זכרו כליל.
ממשיך הספורנו ואומר, שיש סוג נוסף של מלחמה שבה נלחמים בני ישראל שהיא "מלחמת נקמה"-דינה שונה משאר המלחמות ואסור שיישאר מהאויב ממלחמה זו כל זכר. ומחלק הספורנו את המלחמה הזו לשני חלקים: 1. "מה שנעשה נגד כולם"-אויב המנסה לעשות משהו כנגד בני ישראל. 2."מקנאים לכבודו"-אויבים המקנאים לקדוש ברוך הוא. בסוג הראשון אסור שיישאר אפילו נין ונכד אך במלחמת קנאה אסור שיישאר כל זכר מהעם,וזוהי מלחמת עמלק.
נאמר גם בשמות פרק י"ז פסוקים י"ד-ט"ז-"ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זיכרון בספר ושים באוזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים. ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' ניסי ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" .
הרמב"ן במקום שואל, מדוע נאמר "כס י-ה" ולא "כסא י-ה"? מסביר הרמב"ן שזאת בעצם הבטחה של הקדוש ברוך הוא שכל עוד עמלק קיים כסאו אינו שלם. ולעניות דעתנו דבר זה מסמל שעמלק אינו עם אלא סמל של שנאת העמים לבני ישראל. והכוונה בכך ש"כסא י-ה" אינו שלם בגלל שהוא סמל הטוב, וכל עוד קיים עמלק (=הרוע) הטוב (="כסא י-ה") אינו שלם.
המכילתא על העניין אומר- "מחה"-בעולם הזה, "אמחה"-בעולם הבא.
לפי פירושו של המכילתא מתעוררת שאלה: כיצד ייתכן התנאי ""אמחה" בעולם הבא" והרי המילים הבאות בפסוק הם "תחת השמים", וכיצד ייתכן "תחת השמיים" בעולם הבא?
אלא שמילים אלו באות ללמד שזוהי מידה כנגד מידה- כשם שהעמלקי בא עלינו כשהיינו תחת חסות ישירה של השמיים (הקב"ה-ענני הכבוד), כך הם יימחו תחת השמיים-בהשגחה ישירה של הקדוש ברוך הוא.
מסופר גם בשמואל א' פרק טו' פסוקים ב'-ט' על ניסיון שאול להשמיד את עמלק-"כה אמר ה' צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים. עתה לך והכית את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו והמתה מאיש עד אישה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור. וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים מאתיים אלף רגלי ועשרת אלפים את איש יהודה. ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל. ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אספך עמו ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים ויסר קיני מתוך עמלק. ויך שאול את עמלק מחוילה בואכה שור אשר על פני מצרים. ויתפוס את אגג מלך עמלק חי ואת כל העם החרים לפי חרב. ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל הכרים ועל כל הטוב ולא הבו החרימם וכל המלאכה נמבזה ונמס אותה החרימו"
ובעקבות כך שאול נענש קשות-"וימאסך ה' מהיות מלך על ישראל" (,שם,פסוק כו').
עוז מלך בעמוד 73 אומר: בפסוק ב' כתוב "פקדתי"-לשון גאולה פרטית וציבורית,מחיית עמלק הינה מהלך היסטורי גדול בדרך לגאולה, המלכת מלך, ולאחר מכן מחיית עמלק ולבסוף בניין בית הבחירה.
בפסוק ג' הנביא מצווה את שאול בתקיפות לא להשאיר כל שלל מעמלק. אך בתורה נאמר רק "מחייה" ו"מלחמה",אין שום מצווה להחרים את שלל עמלק,אם כן מה הייתה משמעות החרמת עמלק?!
משיב העוז מלך,אין פה כל איסור של קדושה אלא של תיעוב וריחוק,איסור שמואל ליהנות מהשלל בסגנון כל כך תקיף מראה על סיבה עמוקה שמעניקה מימד משיחי,סופי ומוחלט.
הביקורת על שאול אינה על לקיחת השלל אלא מהלקיחה בניגוד לאיסור מפורש וחריג של הנביא שדרש החרמת כל השלל.
לבסוף זוכה שאול לתקן במעט את הטעות שעשה-"מן המלחמות ומן השלל הקדישו לחזק לבית ה' וכל ההקדיש שמואל הראה לשאול בן קיש..." (דברי הימים א' פרק כו' פסוק כז').
מה ההבדל בין עמלק (ושבעת העממים) לבין שאר האומות? ומה היה חטאו של עמלק?
השו"ת שרידי אש חלק ב' סימן ק"ד דיבור המתחיל "והנה כת"ר" אומר על הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ו' הלכה ד') שהרמב"ם בעצם אומר 2 דינים: 1) דין מלחמה- אם השלימו, אין לעשות איתם מלחמה ודין זה נוהג גם בשבע האומות ועמלק (בדין זה אין כל הבדל בין עמלק והעממים לאומות).
2)אם נכנסו כבר למלחמה כאן יש חילוק: בשאר האומות אם רצו לעשות שלום ולקבל עליהם מיסים, שיעבוד ושבע מצוות בני נח, מקבלים אותם. אך בשבעת העממים ועמלק אין מקבלים אותם.
הרב סולובייצ'יק בספרו איש אמונה בפרק קול דודי דופק הערה 23 אומר שביחס לאומה אחרת העומדת לכלותינו אנו מצווים להלחם בה בשעה שמתכוננת נגדנו, ומלחמה זו, היא מלחמת מצווה, אך חיוב מחיית עמלק שבפרשת כי תצא ("תמחה את זכר עמלק...") נאמר רק ביחס לעמלק, אך כנגד אומות אחרות הרוצות לכלותינו אין שום חיוב מחיית יחידים, ולכן לא השתמש הרמב"ם בלשון "וכבר אבד זכרו", שיש לנו עדיין חובה, אפילו שהתבלבל.
המהר"ל באור חדש עמוד רא' מצטט את הפסוקים בספר במדבר פרק לג פסוקים נה'-נו' "ואם לא תורישו את יושב הארץ...והיה כאשר דימיתי לעשות להם אעשה לכם" רש"י במקום מפרש "אף אלו שנענשו על שחמל שאול על עמלק...אף אלו כמעט כלו", והרי במקרא מדובר על שבעת העממים?! מוכח מכאן שכל צוררי ישראל נכללים בתור עמלק ויש עליהם מצוות "לא תחיה". ולעניות דעתנו נראה מדברים אלו של המהר"ל שלפי דעתו אין כל הבדל בין שבעת העממים לעמלק לשאר האומות.
הרב אלישע אבינר אומר שחטאו של עמלק היה בכך שפגע בכבוד עם ישראל "וצינן את האמבטיה", אילולא היה נלחם בעם ישראל, עם ישראל היה מגיע לארצו וממליך את מלכות ה' בעולם. מוכח מהכתובים שעם ישראל הוערץ בכל העולם- " נבהלו אלופי אדום", "יאחזמו רעד", "נמוגו כל יושבי כנען", "אימתה ופחד". עמלק בכך שהוריד את הכבוד\הפחד\היראה מעם ישראל מנע את המלכת ה' בעולם ועשה נזק בלתי הפיך לתדמיתו ולכבודו של עם ישראל בעולם.
ולא רק זה, עמלק שהפך להיות למושג, ממשיך לעשות זאת גם בימינו ובגלל זה עלינו לעצור אותו במחיית זכרו לעד כדי למנוע את התפשטות הרוע בעולם והגדלת הטוב.
הלכה למעשה:
הרמב"ם אומר בהלכות מלכים פרק ו' הלכה ד', ששבעת העממים שהשלימו וקיימו שבע מצוות נח, שילמו מיסים והשתעבדו לישראל אין עושים איתם מלחמה אבל שבעת העממים שלא השלימו ועמלק אין משאירים מהם נשמה.והשגת הראב"ד שם אומר שזה שיבוש והרמב"ם מתכוון שאם השלימו וקיימו מצוות ומיסים ושיעבוד אין מאבדים מהם.
ומקשה על זאתשו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן תק"ח שאפילו נאמר שאפשר להשלים עם שבעת העממים אך עם עמלק מניין למדנו שניתן להשלים?! שבשבעת העממים נאמר "למען אשר לא ילמדו אתכם" ודורש רש"י שמדובר על אויבים שחוץ לארץ ומוסיף התוספות שמדובר על אויבים שאפילו בארץ ובלבד שלפני שנלחמו ומוסיף הרמב"ם שאפילו לאחר מלחמה ואפילו בארץ ניתן להשלים איתם, ואין כל מקור המתיר להשלים עם עמלק?!
ומתרץ האבני נזר ששונים שבעת העממים מעמלק, ששבעת העממים חוטאים בעצמם בכל התועבות ומתחייבים מיתה בידי בית דין ואפילו שחזרו בתשובה אין זה מכפר להם אבל עמלק שאסור להשלים איתם בגלל חטאי אבותיהם ולכאורה יש להקשות והרי נאמר "לא ימתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות" אלא שאוחזים מעשי אבותיהם,ששנאת ישראל טמונה בהם ועל זה נאמר "פוקד עוון אבות",אבל אם עושים תשובה הרי אינם אוחזים במשעה אבותיהם בידיהם ואינם צריכים להיענש ב"פוקד עוון אבות".
הרב אליעזר מלמד בספרו פניני הלכה אומר שמצוות מחיית עמלק הינה מצווה לכל הציבור אבל יחיד היודע שהעומד מולו עמלקי מצווה עליו להורגו. אבל כיום זרעו של עמלק נאבד אבל אם יתגלה עמלקי מצווה להורגו.
נשים לא חייבות במצוות מחית עמלק בגלל שהן אינן בנות מלחמה.
עמלקי יכול להפקיע עצמו מלהיות עמלקי אם יקבל על עצמו שבע מצוות בני נח ואף לפני תחילת המלחמה חובה על עם ישראל להציע לעמלק לקיים שבע מצוות בני נח, ואם קבלו אפילו שזה בעל כרחם לא יימחו אותם. אבל אם התחילה המלחמה גם אם עמלק ייפנו לעם ישראל שהם מעוניינים לקבל שבע מצוות בני נח ולא להמחות אין מקבלים אותם.
ישנה מחלוקת האם עמלקי יכול להתגייר, לפי הרמב"ם יכול אך לפי ר' אליעזר במתיבתא לא יכול להתגייר.
סיכום
במסכת סנהדרין דף כ עמוד ב' אומר ר' יוסי ששלוש מצוות נצטוו בני ישראל בכניסתם לארץ: בניית בית המקדש, המלכת מלך ומחיית עמלק, ואינו יודע מה סדר העדיפויות. הגמרא מסבירה: נאמר בשמות פרק י"ז "כי יד על כס י-ה' מלחמה לה'" ורואים מפה שקודם כל יש להעמיד מלך ולאחר מכן מלחמה בעמלק, ועדיין מהיכן שעמלק קודם לבניית המקדש? עונה הגמרא מהפסוק בדברים פרק יב' "והניח לכם מכל אויביכם...והיה המקום אשר יבחר ה'..." ורואים מפה שקודם כל מניח לנו ה' מהאויבים-מלחמה בעמלק, ואחר כך בונים את בית המקדש ("המקום אשר יבחר ה'").
ויהי רצון שנזכה במהרה למחות את זכר עמלק ולבנות את בית המקדש.
המאמר מוקדש לזכר אביתר אביבי ז"ל המאיר פנים. למרות שלא למדנו כלום ביחד היה כל יום מקפיד לומר בוקר טוב או מילה טובה אחרת.
יהי זכרו ברוך.
בטעינה...
