עשרת המכות / משה בנג'י ורובי פלד
מבוא
עשרת המכות שהכה הקב"ה את המצרים, לא היו מכות סתם, אלא בכל מכה ומכה הייתה משמעות עמוקה עד מאד והיא: להוכיח למצרים שה' הוא השולט ולא האלילים שלהם ולהוכיח אותם על דרכם הרעה. אנו ננסה במאמר זה לראות כיצד הייתה השגחת ה' בכל מכות מצרים, ולמה הוא הביא כל מכה ומכה.
ר"י היה נותן בהם סימנים:
דצ"ך עד"ש באח"ב ישנו הסבר מעניין לחילוק זה:
לכל מילה בר"ת יש משמעות אחרת:
במילה דצ"ך יש את מציאות ה' בעולם: הכאה של היאור אלוהי מצריים , קידוש ה' של הצפרדעים בכניסתם לתנורים ובכינים הודאת החרטומים: אצבע אלוקים היא.
במילה עד"ש יש את ההשגחה הפרטית: הערוב לא נכנס לארץ גושן, הדֵבֵר פגע רק במחנה מצריים והשחין פגע קודם בחרטומים שלא הצליחו לעשות אותו בלהטיהם.
במילה באח"ב יש את יחוד ה' בעולם: ענני הברד מסתירים את השמש אלוהי מצריים, וכך גם עשה הארבה ("ויכס את עין הארץ") וכמובן החושך גם הסתיר את השמש. גם מכת בכורות היא בחצות כשאין שמש, וגם שוחטים עוד אלוה של מצריים: הטלה
דם
היאור וכל המים שבמצרים, הפכו כולם לדם. היאור היה האליל של מצרים, לכן הכה אותו הקב"ה בתחילה.
היאור הוכה גם בגלל שהיו המצרים זורקים את ילדי ישראל ליאור, ובגלל שהיו שופכים את דם היהודים כמים, ומשום שהיו רואים את ישראל שטובלים ממיטותיהם, ואת בנות ישראל שהן טובלות מן הנידה ומן המיטה, היו מונעים מהם לטבול, כדי שלא יפרו וירבו, לפיכך הפך הקב"ה מימיהם לדם, וכמו שבני ישראל נפוצו בכל ארץ מצרים לחפש קש כדי לעשות לבנים, המצרים יצאו בהמוניהם לחפור בורות סביבות היאור כדי למצוא מים שיחיו את נפשם שנאמר: "ויחפרו כל מצרים סביבות היאור לשתות מים, כי לא יכלו לשתות ממי
היאור". והדגים מתו כי הם נהנו מבשר התינוקות שהושלכו ליאור
צפרדע
מכה זו באה על המצרים כיון שהיו שולחים את בני ישראל לתפוש עבורם רמשים וחיות קטנות למשחק, או סתם כדי להתעלל בהם. וגם כיון שהעירו אותם משנתם בלילות לעבודה, בקול רם, לכן הביא ה' את הצפרדעים המקרקרות בקול רם. לפי המדרש הייתה צפרדע אחת וממנה יצאו נחילי צפרדעים כאשר הכו אותה, וזה היה כנגד :"כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". הצפרדעים היו בכול מקום כדי להעניש את המצרים שכעסו על ישראל על "ותמלא הארץ אותם". כשמשה שואל מתי להפסיק את המכה, פרעה עונה "למחר" והוא אמר "למחר" כי החרטומים אמרו שלפי הכוכבים המכה אמורה להסתיים באותו יום וכדי לנסות את ה' – כדי להראות שהמכות הן דרך הטבע, הוא מוכן שכל עמו יסבלו יום נוסף עם הצפרדעים. המכה באה דווקא בצפרדעים כי מנעו מעם ישראל להתפלל ולשבח את האלוקים, וכתוב במקום אחר שאין ברייה שמשבחת את הקב"ה יותר מהצפרדע.
מכה זו הביא עליהם ה', כיון שמנעו את בני ישראל מלרחוץ. ועוד, כיון שהכריחו את היהודים לנקות את
כינים
הרחובות, ודרשו מהם לנקות את ממונם וחיותיהם של המצרים, ולהקפיד על כל גרגר אבק. כך כל גרגר אבק נהפך להרבה כינים עוקצות ומאוסות. המצרים מנעו מבני ישראל לרחוץ מהטינוף שדבק בהם בעבודתם – ולכן לא הצליחו להתנקות מהכינים שדבקו בהם. עם ישראל נמשל לעפר שנאמר: "ושמתי זרעך כעפר הארץ", ומכיוון שניסו לפגוע בהם, נענשו בעפר שהפך לכינים. המצרים כפו על בני ישראל לאסוף עפר ללבנים – ולכן הפך העפר לכינים. בכינים יש את ההוכחה הניצחת לזה שהחרטומים לא שולטים בעולם וה' מעליהם, כי הם לא מצליחים לבצע את המכה בלהטיהם כמו שהם הצליחו ב-2 המכות הראשונות. בשלושת המכות הראשונות מומחשת שוב היכולת האין סופית של הקב"ה בים (היאור), ביבשה (הצפרדעים) ובאוויר (הכינים עלו מהאדמה לאוויר) אהרון מכה את האדמה ולא משה כי משה חייב טובה לאדמה על שהטמין בה את המצרי. זו גם הסיבה שמשה לא הכה את היאור אלא אהרון – כי היאור הצילו מטביעה
ערוב
מכה זו באה עליהם, כיון שהיו שולחים את בני ישראל למדבר לצוד עבורם חיות, שבהם השתמשו לשעשועים. בזה רצו גם לגרום למותם של היהודים על ידי החיות הרעות, והם גם רצו שיהיו ישראל מצויים במדבר הרחוק, ולא יהיו בבתיהן ויפרו וירבו. עו סיבה למכת ערוב היא בגלל שהמצרים גרמו לישראל ללדת בסתר כמו חיות ("כי חיות הנה"), ולכן באו חיות. מכיוון שהמצרים הרגו את הזכרים וקיוו לקחת לעצמם את בנות ישראל, וכך לערבב בין העמים – הגיעה תערובת של כל מיני חיות. גם המצרים שהיו מסוכסכים ביניהם היו בדעה אחת, לשעבד ולהתעלל בעם ישראל – לכן גם חיות שבדרך כלל בורחות זו מזו, באו יחד כדי להתנקם במצרים. הערוב לא מת כמו בשאר המכות אלא הסתלק כדי שלא יכלו ליהנות המצרים מבשרו.
דבר
משום ששמו את ישראל רועי סוסים וחמורים, רועי גמלים, רועי בקר ורועי צאן, כדי שיהיו הרחק במדבר, ולא יבואו לבתיהם לפרות ולרבות, לפיכך בא עליהם דבר, והרג את כל הבהמות והחיות, עד שלא מצאו ישראל בהמה לרעות בשדה. מכת שחין באה גם כעונש על זה שמצריים היו רובעים בהמות שנאמר "כמעשה ארץ מצריים". המצרים היו משתמשים בבני ישראל במקום בבהמות כדי למשוך במחרשות - לכן נענשו בבהמותיהם
שחין
כתוב: "ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה"- והרי כבר נאמר "וימת כל מקנה מצריים וממקנה ישראל לא מת אחד" אז איך השחין פוגע גם בבהמה אם הם כולם מתו במכת דבר? רש"י מפרש במקום, שבמכת דבר אלו שמתו היו רק החיות בשדה, אבל במכת שחין גם אלו שהיו בבתים קיבלו את מכת שחין. במכה זאת פרעה לא פונה אל משה ואהרון שיעצרו את המכה, והסיבה לזה היא - שהקב"ה חיזק את לב פרעה. מכה זאת הביא עליהם הקב"ה כיוון שהמצרים היו מחייבים אותם להכין להם מים חמים וקרים למרחץ, ולא היו נותנים לבני ישראל להתרחץ כי הם אמרו שעמ"י הוא עם טמא, ולכן הם קבלו שחין שזה טומאה והם גם לא יכלו להתקלח.
ברד
בברד יש נס מאוד מיוחד, המים נמצאים בתוך האש ונופלים ביחד, ורש"י אומר על כך שהמים והאש עשו ביניהם שלום בשביל לעשות את רצון הקב"ה. במכה זאת הקב"ה ריחם על הרשעים והזהיר אותם לא לצאת לשדה - מי שיהיה בשדה ייהרג, ומי שיישאר בביתו יחיה. משה ידע זאת ולא הזכיר את זה לפרעה בגלל שמשה ראה שפרעה שלח לבדוק מה היה במחנה ישראל, ולכן לא סיפר לו את זה כדי שישלח את עם ישראל כמה שיותר מהר(ראב"ע). יש שתי גישות למה שאמר פרעה "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים":
1)שהוא התכוון לזה באמת, והבין שהוא לא יכול לנצח את הקב"ה, והוא מודה שהוא חטא.
2)שהוא אמר ה' הצדיק ואני, ועמי הרשעים. כלומר אני והקב"ה צדיקים, אבל העם שלי הם הרשעים.
איך פרעה עדיין מכביד ליבו אחרי מה שאמר והודה שהוא חטא וה' הוא האלוקים? החזקוני עונה שפרעה ועבדיו אמרו "אין הקב"ה מביא ככה פעם שנייה" כמו שכתוב במסכת סוטה "לא הכיתי לאומה ושניתי לה". דבר אחר: לפי שאמר "חטאתי הפעם". כן דרכם של רשעים כשהם בצרה נכנעים, עברה הצרה חוזרים לקלקולם. במכה הזאת ה' הוא לא זה שמחזק את לב פרעה ועבדיו, אלא פרעה בעצמו מכביד את ליבו, מפני שהיה בטוח שה' לא יכהו שוב.
הקב"ה הביא מכה זו מפני שהמצרים היו מעבידים את בני ישראל בפרך בנטיעת גנות ופרדסים, לכן הקב"ה שרף את כל הפרדסים שלהם.
ארבה
מדרש אגדה אומר שאחרי שהקב"ה המטיר ברד על כל הארץ והרס את רוב היבול, המצרים היו בטוחים שנגמרו כל המכות. אך הקב"ה שלח להם את הארבה שכסה את עין הארץ ולא הותיר טיפה מן היבול. אמרו המצרים: לפחות אנו יכולים לאכול את הארבה, היו צדים אותם ומולחים אותם ושמים אותם בסירים לאכילה. אך ביום השביעי כל הארבה עפו משם כולל אלו שמתו ואלו שהיו בתוך הקופסאות אחרי שהמצרים צדו אותם. משה יוצא מפרעה אפילו בלי לשמוע האם הוא מתכוון לשחרר את העם, מפני שמשה חשב שיפחדו גם עכשיו שימותו ברעב אחרי מכת הברד, ועכשיו גם הארבה, וכך גם היה שיתייעצו מחשבות אמת בדבר כמו שכתוב שעבדיו אמרו לו לפרעה "הטרם תדע כי אבדה מצריים" כלומר משה היה בטוח שהאיום כ"כ חזק עד כדי כך שפרעה ידבר עם העבדים שלו והם ישכנעו אותו שצריך לשלוח את ישראל ממצרים.
חושך
במכת חושך ה' עשה מכה כה חזקה וחשוכה שהמצרים לא יכלו להזיז אפילו את איבריהם, ולכן נשארו באותה תנוחה שהיו שלושה ימים מלאים בלי יכולת להדליק או להאיר את מקומם. במכת חושך רק היהודים יכלו לראות, והם היו מגיעים לביתם של המצריים ורואים היכן נמצאים כלי הכסף והזהב של המצריים, ואחרי המכה כשבאו עמ"י להשאיל כלי כסף וזהב, המצרים לא יכלו להיתמם ולומר שאין להם, מפני שאם טענו שאין ברשותם את אותם כלים, היהודי היה עונה לו היכן נמצא אותו כלי.
יש עוד סיבה למכת חושך: מפני שהיו אותם רשעים יהודים שרצו להישאר במצריים מפני שהיה להם מעמד וכוח, אז הקב"ה הרג אותם במכת חושך, כדי שלא יראו המצרים שגם חלק מבני ישראל מתים, והיהודים קברו אותם לפני שנגמרה המכה ללא ידיעת המצרים בשביל שלא יהיה חילול ה' בכך שיהודים גם נהרגו במכות.
מכת בכורות
במכת בכורות שמעו הבכורות את משה מזהיר את פרעה ולכן באו לפני אבותיהם ואמרו: אין אנו רוצים למות. מלאו את בקשת העבדים האלו ושחררו אותם לחופשי! אמרו אבותיהם: אנו לא מוכנים לשחרר אותם. הלכו הבכורים וזעקו בפני פרעה שישלח את העם, אך פרעה לא הסכים וציווה על עבדיו להוציא את אותם הבכורות. אך בגלל שפרעה לא שילח את העם הקב"ה הביא עליהם את המכה. לא היה בית שלא מתו בו, אם היה בכור אז מת הבכור(זה כלל כל בכור, מאישה ומגבר) ואם לא היה באותו בית בכור אז מת באותו הבית הגדול שבבית. בזמן המכה בני ישראל אכלו את קורבן פסח כפי שציווה עליהם הקב"ה.
סיכום
במאמר זה ראינו עד כמה כל מכה הייתה מתואמת ומתוכננת לפי החטאים של המצרים. ואנו באמת ראינו שבסוף, ב"ה המצרים שילחו אותנו ממצרים. ולכן אנו חייבים להודות לקב"ה בכל יום על זה שהוא הוציא אותנו ממצרים, שאם לא היינו יוצאים ממצרים, עד היום היינו שם עבדים. ולכן אנו מזכירים כל יום פעמיים לפחות את עניין יציאת מצרים שנאמר: אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוהים" וכו'.
המאמר מוקדש לזכר אביתר אביבי ז"ל. תמיד עזר לחבריו והיה חברותי ושמח תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
בטעינה...
